1
א הקדמה ז' בענין הרהורי עבירה אמרו חז"ל מחשבה רעה בישראל אין הקב"ה מצרפה למעשה לבד ממחשבת ע"ז והנה יש להתבונן בזה דכ"ע ס"ל דהרהור זנות אסור מדאורייתא לא מיבעיא לרמב"ן ורבינו יונה וס' חרדים דאפקי' לי' בלאו ונשמרת מכל דבר ר"ע שלא יהרהר ביום וכו'. אלא אפילו לרמב"ם אפקי' לי' מלאו שבכללות ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ולכ"ע מדאורייתא הוא בלאו. וא"כ דינו ככל הלאוין. בענין התשובה. בארבע חילוקי כפרה שהי' ר"י דורש והאיך אמרו שאין הקב"ה מצרפה למעשה. ועוד קשה דאמרו רז"ל הרהורי עבירה קשין מפבירה הגם דרש"י ז"ל נראה דהרגיש בזה ופירש בזה דהרהורי עבירה קשין להכחיש הגוף יותר מעבירה עצמה ועוד דרשו רז"ל בפסוק טוב מראה עינים מהלך נפש. טוב ליצה"ר כן פרש"י מראה עינים באשה יותר מאותה מעשה עצמה. והנה מראה עינים מחשבה הוא והנה סבור הייתי לפרש דהכוונה דמחשב' רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. רצ"ל. באם חשב בעבירות הזנות. ואח"כ ח"ו פעל במעשה ע"י המחשבה והי' לפי הנראה מהראוי לחשוב זה לשני עבירות בכף מאזנים של יוצר בראשית. כיון שהמחשבה הוא לאו בפ"ע והמעשה הוא עבירה בפ"ע אעפ"כ לא יתחשב רק לעבירה אחת. וז"ש שאין הקב"ה מצרפה למעש"ה שעושה ע"י המחשבה ההיא אבל כשלא גמר המעשה ונשארה אצלו עבירת המחשבה. אעפי"כ לעבירה בפ"ע יחשב. אבל לפי"ז יקשה לנו מגמ' חולין דקאמרי שם. הרי שאמר לו אביו הבא לי גוזלות וכו' היכן אריכות יחיו וכו' והשיבו ע"ז דלמא מהרהר בעבירה הוה ופריך דהרי מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפ' למעשה. והנה לפמ"ש אינה קושיא כלל והנראה לי בזה דמדותיו של הקב"ה הם חדה כנגד מדה ובאיז' ענין שחטא באותו ענין מביא עליו העונש וכן התשובה מוכרחת להיות באותו ענין ובאותו אבר שחטא כגון רגלי' ממהרו' לרוץ לרעה ירוץ לבה"כ ולבהמ"ד וכו' חסר ולפי"ז יצא לנו דבאמת מחשבות רעות עבירות חמורות המה. ונכון לפרש הגמ' כפשוטו הרהורי עבירה קשין מעבירה. כי יוכל להרבות חטאים באין מונע כמו במעשה דצריך כלים מוכנים. וגם עוזב כמה פעמים המעשה מחמת הבושה מבני אדם ויראה מהם משא"כ במחשבה. וכן הא דאחרו רז"ל ודרשו ע"פ טוב מראה עינים וכו' יצדק שפיר לפי הנ"ל אך לענין התשובה יצא לנו מזה דתשובת האדם על המחשבה הוא תשובת המשקל תספיק לו ג"כ המחשבה עיין בפרמ"ג בפתיחה הכוללת לאו"ח הרהור טוב מבטל ומכפר על הרהור רע וכתב שם עוד דגם על הרהור ע"ז. יהרהר בד"ת יראת השם ונ"ל בזה כיון ששם לעצמיותו הטוב תספק לו תשובתו בהרהור. ודי בזה למשכיל.
2
ב ודע דכתב רבינו יונה בשער התשובה דהא דמחשבה רעה לא תצורף למעשה הוא קודם שעבר ושנה בעבירה ההיא אשר חושב בה בחושבו בעבירה שעבר ושנה בה אזי מצורף גם המחשבה למעש' לפי מש"ל יתכנו הדברים דכיון שעבר ושנה שב המקרה לעצ' לענין הזה ויש חשש לעונש על שונאי ישרא' במעש' וצריך לתשוב' כמו על המעש' ופ"ז ידוו כל הדוויים והש"י יסלח לעמו ברוב רחמיו הג"ה הן אחת שכעת לא ידעתי מקומו איה בדברי רז"ל ואדרבה מהגמ' נראה לכאו' בהיפך בסוף חולין מדלא פריך ודלמא מהרהר בעבירה. והקשה הרי מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה והשיב ודלמא מהרהר בע"ז. ואי בעבר ושנה מצורף המחשבה למעשה לימא דשמא מהרהר בעבירה שעבר ושנה בה. ויש ליישב דעדיפא מיני' קפריך אפילו בלא עבר ושנה ובע"ז דבעבר ושנה קלא אית לי'. אבל אעפי"כ לא ידעתי שחר מקומו איה בדברי רז"ל. עד יערה עלינו רוח ממרום. והנה האיר הש"י את עיני ומצאתיו בקידושין דף מ"ם. עולא אמר כדרב הונא דאמר ר"ה כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה וכו' עיי"ש ובפי' רש"י ותבין. ע"כ הג"ה
3
ג והנה יש להתבונן בזה הענין בענין הרהור זנות. דלכ"ע הרהור אפי' בפנוי' אסור מן התורה לא מיבעיא להרמב"ן ורבינו יונה וחרדים חנו זה ממנין תרי"ג מונשמר"ת מכל דבר ר"ע שלא יהרהר ביום וכו' ולדבריהם אסור מן התורה ממנין תרי"ג אפילו להרהר באשתו שלא בשעת זיווג ואפילו בענייני זיווג זכר ונקבה בעולם אפילו אינו מהרהר לעשות ח"ז רק מצייר ציור התיעוב במחשבתו יהי' באיזה אופן שיהי' הכל הוא בכלל הל"ת ממנין תרי"ג מונשמרת וכו' כי סתם נאמר ונשמרת מכל דבר ר"ע מכל דבר המביא לידי ר"ע הוא הקרי כנודע אלא אפילו לדעת הרמב"ם שלא מנה ונשמר"ת וכו' ממנין תרי"ג עכ"ז מודה דכל הנ"ל אסור מדאורייתא מלאו שבכללות. ולא תתורו וכו' מיהו יהי' איך שיהי' הוא רק איסור לאו והוא מתכפר בתשוב' עם יוה"כ. מיהו לדעת רבינו יונה הנ"ל שאם עבר ושנה בעבירה גם המחשבה מצטרפת למעשה. הנה כפי הנראה בעבירת הזנות והתיעוב. אין טפם לחלק באיזה סוג ומין ממיני התיעוב עבר ושנה. ובאפשר לפי הנראה אפילו בהוצאת ז"ל ח"ו כיון שעבר ושנה ח"ו ואח"כ הרהר באיזה ערוה או אשת איש באפשר ח"ו יצורף המחשבה למעשה קודם לתשובתו והנה הוא מסיג חייבי כריתות ומיתות ב"ד וצריכין לצירוף יסורין עם התשובה ויוה"כ ומיהו כבר כתבנו בפתיחה מעניני חלוקי כפרה אשר לא יפול לב האדם עליו כי הש"י ישמור רגליו מלכד בשובו בתשובה ותהיה תורתו ומצותיו חלף יסוריו רק עכ"פ צריך האדם לידע מזה לשוב אל י"י וידע כי אינו נקי אפילו מהעבירות החמורות ולזה אפשר שארז"ל הוה שפל רוח בפני כל אדם. הגם שיודע בבירור שהוא לא עשה עבירות חמורות כמו איזה רשע מפורסם בניאוף וכיוצא עכ"ז יהי' בלבו שפל רוח לנגדו ויאמר בלבו שהוא גרוע יותר והאיך אפשר לו לצייר בלבו באמת זה הענין ולפמ"ש יונח כיון שגם הוא עבר ושנה בעבירות שהם מסוג זה ואח"כ נקה לא ינקה מהרהור. א"כ יש בידו ח"ו חבילי חבילות עבירות חמורות ישוב אל י"י וירחמהו. ויחנינו כימי עולם:
4
ד אי לזאת. לפי מה שנודע במצות התשובה ווידוי צריך לפרט החטא כמשארז"ל מפסוק ויעשו להם אלקי זהב. הנה לפי הנ"ל אין די להתוודות הרהרת"י בזנו"ת דזה הוא רק לאו. רק צריך להתוודות בפירוש הרהרת"י בערוה פלונית. וכיוצא כי באם ח"ו חטא מסוג הזנות במעשה אפילו בהוצאת ז"ל ח"ו ההרהור שאחר המעשה יוחשב ח"ו באפשר למעשה ע"כ צריך לפרוט החטא והטוב וסלח יסלח לו:
5
ה וזאת לדעת מה שנ"ל בפרט הזה דודאי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. והוא בנפול לאדם איזה מחשבה באונס ע"י הסתכלות פתאומי וכיוצא. ודאי זה אינו מסוג הזה. דע"ז נצטוינו ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' היינו כשיגיעו ח"ו לידו הרהור צריך לקיים ולא תתורו וכו' לדחות הדבר ממחשבתו רק כאשר יזכירהו השכל שזה ההרהור אסור. והוא מאריך במחשבה ברצון זה הוא האיסור מן התורה אפילו לצייר התענוג של התענוג במחשבה ברצון אסור. אבל מה שנופל לאדם במחשבה באונס. ותיכף שיזכירהו השכל והיצ"ט יקיים ולא תתורו וכו' יהי' חלקו בחיים ואין בידו עון. ואדרבה מצות ולא תתורו וכו' תחשב בחשבון מצותיו. וזה הוא הפירוש של ולא תתורו. מלשון התרי"ם את הארץ היינו מרגלים שדרך המרגל לחפש ולחקור במטמונות. כן נצטוינו שלא לחקור ולחפש ולהאריך במחשבה הנופלת פתאומית רק ידחנה ממחשבתו ואז טוב לו:
6
ו אחר הדברים האלה באתי להזכיר פרט אחד לי ולבני גילי את אשר נמצא כתוב בכתבי תלמידי הבעש"ט זצלה"ה בנפול לאדם בשעת תורה ועבודה מחשב' זרה והרהור רע אל ידחהו ממחשבתי רק יעלנה לשורשה דהיינו אם היא מחשבה מזנות וכיוצא שהיא מסוג בחי' אהב"ה יעלנה לשורשה למדת אהבה אמיתיית היינו מדת החסד וכן מחשבת היראה למדת הגבורה וכיוצא בזה בבנ"ד למדת התפאר"ת כי הם מהניצוצין שנפלו בשבירה ובאו אצלו לצורך עלי' א"כ לפי"ז א"צ לדחות המחשבה רעה ממחשבתו רק אדרבה להאריך עד שיעלנה לשורשה באופנים הידועים למשכילים תדע ידידי שאין הדברים כפשוטים לפני כל אדם כי אם תאמר כן הנה תפול ח"ו המצות ל"ת של ולא תתור"ו אשר נצטוינו רק תדע שהדבריהם הללו מגיעים רק לצדיקים תמימים אשר לבם חלל בקרבם ויודעים בטוב אשר כבר בטלה אצלם החמדה והתאוה והנה מהיכן באה לו המחשבה הלזו בודאי זה אינו מצד יצרם הרע כי כבר הפכוהו לטוב ולמתוק ע"כ זאת המחשבה מניצוצי השבירה באה להעלותם משא"כ מי שאש היצר עדיין בוער ומתאוה לתאוה הגם שאינו עושה בפועל אבל התאוה בחובו נטמנת להתאוות להיתר ולאיסור תאוות גשמיות הנה איך תאמר שיעלנה והנה זאת התאוה הוא מחלק הרע והחומר שבקרבו ע"כ לאיש כזה אין מנוס רק לקיים ולא תתור"ו לדחות זאת המחשבה תיכף בזכרו עיין כ"ז בס' התניא של החסיד הגאון מהרז"ש זצ"ל וזה לדעתי פי' הפסוק ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אש"ר את"ם זוני"ם אחריה"ם רצ"ל מה שאני מצוה אותך ולא תתורו לדחות מחשבה רעה ממחשבתך תיכף כרגע היינו דוקא כשהמחשבה הזאת היא עדיין ממחשבות כאילו אשר אתם זונים אחריה' עדיין שיש בתוככם עדיין חשקות ותאוה להענין הזה הנופל במחשבתך א"כ המחשבה הזאת הוא מצד תאוותך הבהמיית משא"כ אם הוא מחשבה כזאת אשר אינכם זונים אחריה עוד שכבר בטל אצלך היצר מזה הענין אז יש ענה טובה מזה להעלותה לי"י כי המחשבה היא מניצוצי השבורה ובא' לצורך עלי':
7
ז לפ"ז יש להתבונן אפילו אינו צדיק גמור רק שבאותו הענין הנופלת במחשבתו יודע בעצמו בטוב שאין לו תאוה לזה ע"כ הוא ג"כ מניצוצי השבירה ומהראוי למשכיל להתעסק בצורך עליה כפי שכלו ותבונתו:
8
ח הנה לפי הנ"ל עיקר התעסקות בעליית המחשבה הוא להשרידים אשר י"י קורא אבל לפשוטי ההמון ידחה המחשבה רעה לקיים ולא תתורו אעפי"כ אחר הדחיה מהראוי לחשוב ולצייר השמות הצריכים לעלי' לכל ענין כפי בחינתו דהיינו במחשבת אהבה יצייר השם אל והשם הוי"ה בניקוד סגו"ל ובמחשבת יראה יצייר השם אלקים והו"י בניקוד שב"א וכיוצא בשאר אין מן הצורך להאריך וכבר הם בכתובים אצלינו דרושים עמוקים בזה. וכעת די בזה למשכיל יהי י"י אלקינו עמנו:
